ג'ואנה לנדאו

בשגרה, ג'ואנה עוסקת שיווק של ישראל- כמו מוצר בסופר - שואלת את עצמה איך לגרום לאנשים לרצות לרכוש אותו. שיווק דרך משפיענים כשהמוצר הוא מדינה.

בחו"ל עוסקים בהסברה ליהודים יש המון כסף שם כי הם כן מרגישים צורך להסביר את עצמם לנוכח גילויי אנטישמיות בחו"ל.

יש הרבה מוטיבציה וצריך להחליט על כיוון.

ה-7.10 היה game changer שמכתיב את ההסברה הישראלית מעתה וקדימה. קרו דברים שלא קרו מאז הקמת המדינה.

פעם ראשונה שאנחנו הקורבן
כל מנהיגי העולם החופשי עומדים מאחורי ישראל. זה אירוע שלא קרה עשרות שנים.

זה גרם לשאלה- אולי נעצור רגע ונחשב מסלול מחדש בהקשר של ההסברה.

למה? כי אנחנו מרגישים שעדיין כל העולם נגדנו.

אנחנו מניחים כל מיני הנחות. למשל שמה שאני רואה בפיד- זה מה שכל העולם רואה. וזה לא נכון- מה שאנחנו רואים ומה שחברים שלנו בחו"ל רואה זה דברים אחרים לגמרי.

בהקשר הזה תמיד צריך לזכור - עושים design thinking. הבנאדם שנעבוד מולו רואה דברים אחרים מאיתנו, לא נמצא בסטרס שלנו.. צריך להבין עם מי יש לנו עסק.

כשלא יודעים מה המצב באמת - אפשר לפנות לדאטה.

ג'ואנה חקרה תפיסות של צעירים על ישראל. רצתה להבין איך הם מרגישים כדי לדעת איך לגשת אליהם.

מחקרים של גאלוף שחוקרים את ישראל 20 שנים.

באופן משמעותי יש יותר תמיכה בישראלים בקרב האמריקאים.

ותוצאות מחקר של ה-CNN מראות שאנחנו עדיין שם.

ויש ירידה משמעותית בתמיכה בפלסטינאים ועליה של אלה שלא יודעים.

אז המסר הראשון - קחו רגע, תנשמו. צריך להיות אסטרטגיים ורציונליים.

צריך אסטרטגיה חדשה. כל מה שקרה עד היום כמעט ולא רלוונטי. ולזה יש 3 חלקים:

להגדיר את המטרה
להגדיר את קהל היעד
להחליט מה המסר. הנושא של המסר מאוד חשוב.

1. הגדרת המטרה

ביידן איתנו. בידן הוא שם קוד לכל מנהיגי העולם המערבי. אלו האנשים שבידם היכולת לשחרר את החטופים ולעזור לנו לנצח.

דעת הקהל לא יכולה להשפיע על זה. דעת הקהל אבל כן יכולה למשוך את הדעה שלהם. על מה הם מסתכלים? על סקרי דעת קהל. ביידן צריך להיבחר עוד שנה והוא בוחן איך לבנות את המיתוג שלו כדי להיבחר. הוא החליט לעמוד לצידנו וב-17.10 סקר של ה-CNN הראה ש- 76% מהאמריקאים מאמינים שיש לארה"ב אינטרס לתמוך בישראל.

אז המטרה שלנו, בניגוד לעבר, היא לשמור את המצב כמו שהוא ולא להפסיד את התמיכה של מנהיגי העולם החופשי. אנחנו שואפים להכלה - שהגרפים ישארו אותו הדבר או שנראה יותר תמיכה.

ומי שאנחנו באמת צריכים להגיע אליו זה מנהיגי העולם החופשי.

2. הגדרת קהל היעד שלנו

קהל היעד שלנו הוא ה- SILENT MAJORITY, כלומר האנשים שכן אפשר לדבר איתם.

אלה שאיתנו- פחות קריטי, אלה שנגדנו- בזבוז זמן. (א. הם לא הרוב, ב. הם לא ישתכנעו- כמו שאנחנו לא נשתכנע מהם- אנטישמים, איסלם קיצוני). אז נפנה למי שעוד אפשר להשפיע עליו. עולם שלם שיכול להיות איתנו - ואנחנו נרצה להשפיע עליהם.

3. מה המסר שלנו?

דון דריפר- כשאתה לא אוהב את מה שאומרים, תשנה את נושא השיחה.

לא להישאר בשיח שנגדנו ואנחנו בהתגוננות אלא לפתוח שיח חדש בנושא שאנחנו רוצים. לא להיתקע על "למה הם לא מבינים אותנו?". אז מה הנרטיב, המסר שנרצה להביא ל-silent majority?

הנרטיב שנעסוק בו סובב סביב החטופים.

למה?

הנרטיב של החטופים זה נרטיב שכל אדם בעולם מכיר- מסרטים, מהמציאות, תכניות כמו פאודה, תמיד יש סיפור של חטופים שצריך להציל אותם. זה מאוד מושרש. מה הבנאדם שפונים אליו יודע? מי שלוקח את החטופים רעים, כמה? כמו דאעש אבל כבר יודעים שהם רעים וזה פחות חשוב כרגע, רק שמדובר ברעים. מדינה או משטרה שרוצים לשחרר חטופים- הם הטובים. עוד דבר שכולם יודעים - יהרגו אנשים חפים מפשע. אנחנו יודעים שזה יקרה וזה נורא ולהביע אמפתיה.
דבר שני, זה סיפור חי. מה שקרה ב-7.10 כבר לא רלוונטי בעיניים בינלאומיות. החטופים עדיין מתקיים.
דבר שלישי- זה סיפור מאוד רגשי. יש ירידה באינטראקציה עם הזמן. אינטראקציה = מעורבות רגשית.
דבר רביעי - זה לא מבטל את הרגש כלפי הפלסטינאים. אם לי איכפת מהחטופים זה לא נוגד את הכאב והקושי מול הפלסטינאים.

בדיקת הסנטימנט ב-4 סוגי הסברה:

הסברה קלאסית - נתונים של כמה רקטות נפלו, כמה הרוגים, הסברים מההיסטוריה, מה קרה באום - קורה כבר עשרות שנים. יעילות של חצי חצי- חצי משתכנעים וחצי לא.
הסברה רגשית - 7.10 סיפורי הקורבנות, משפחות וכו' - מאוד אפקטיבי. אבל אנחנו כבר אחרי זה- זה כבר עבר
הסברה רגשית זוועה- התמונות הנוראיות - עבד טוב. מה שעבד מעולה זה כתבים זרים שבכו בשטחים הפגועים.
הסברה רגשית של החטופים הכי יעילה.

למה צריך מסר אחד?

טראמפ- יש לו מסר אחד פשוט והוא חוזר עליו שוב ושוב ובסוף האמינו לו. מהנדס תודעה ומצליח בזה.

צריך מסר אחד מאוד פשוט ולחזור עליו שוב ושוב.

למשל ישראל היא מדינת אפרטהייד- זה מסר אחד פשוט (שהרבה בכלל לא מבינים) - יש רע ויש טוב וסיימנו עניין.

המסר שיכול להחליף את זה- ישראל היא מדינה שרוצה לשחרר את השבויים שלה.

כשיוחזרו החטופים (לא כולל אנשי צבא) - נצטרך לשנות את הנרטיב. אבל כרגע זה המסר.

יש כמה פלטפורמות שעוסקות בחטופים- bring them back, N12.

גל גדות - דוגמה להסברה מאוד טובה. אגב, היא תצטרך בקרוב להוסיף גם תכנים שלא קשורים לזה.

מענה לשאלות:

על הפלטפורמות. טוויטר- קשה נורא לדעת מה עובד ומה לא. לייק לא באמת אומר שהתגובות זה מה שאנחנו רוצים שיהיו. בכללי די מתרחקים ממנה. לינקדין פלטפורמה מצוינת. יש שם הרבה silent majority. זה עולם עסקי ואנחנו אנשי עסקים… אינסגרם #1, פייסבוק קצת פחות ויש את טיקטוק שגם לה יש כמה בעיות.

לדעתה מי שבאמת נפנה אליו- שרלוונטי להשארת המנהיגים לצידנו - זה אנשים בגילאי 40-60 - מנכ"לים, אנשי תרבות, מנהלי מוזאונים…

עידן הדגיש שהפיד שלנו שונה מאחרים. ושלא נתרגש אם אנחנו רואים רק תגובות שנאה. זו תמונה שלא בהכרח מייצגת את המציאות. זה לא רק בפיד - זה גם ברדיו, בטלויזיה… ג'ואנה נותנת המלצה- ליצר פרופיל פיקטיבי של מי שאנחנו רוצים להגיע אליו - ולדמיין איך הפיד שלו נראה ומה ימשוך אותו ומה ירתיע אותו…

אנשים שטוענים שלא להגיב לצד השני כי זה מעלה את הדירוג של הפוסט אבל אם אני לא אענה אז ישאר שם ריק.. ג'ואנה אומרת שכל עוד מגיבים ומנהלים שיח- האלגוריתם רואה שכדאי לו לקדם את זה ומפיץ את השיח הזה. וצריך לזכור שזה שיח בנרטיב שלהם ולא בנרטיב שלי ולכן לא כדאי ולא אפקטיבי לעשות את זה. כן אפשר לפנות לבנאדם- אם הוא לא אנטישמי ועוכר ישראל.. למשוך אותו לפרטי ושם לנסות לדבר איתו - ראיתי שזה דיון ממש רועש ואני ממש אשמח לדבר איתך באיזור הפרטי ואני ממש אשמח לשמוע מהצד שלך על מה אתה רוצה להגיד. אפשר להשתמש שם בכלים מעולמות ההסברה (אריאל אלוף בזה). אף אחד לא מקשיב לבנאדם שלא איכפת לו ממנו.

איך להסיט שיחה על מסר שעוסק בפלסטינאים מסכנים. שכנוע- דורש זמן ודיון עמוק. כן אפשר להגיב לבנאדם ולייצר נרטיב חלופי. למשל להגיד הם באמת סובלים וזה נורא ואיום ואני לא יכולה לדמיין את זה. ראית את נועה? היא בת … ואני חושבת שהיא גם סובלת ולא פחות. לשים תמונה או משהו רגשי.

צריך להביע אמפתיה כלפי עזה גם אם לא מאמינים בזה- כי זה מה שישכנע את הצד השני. זה כלי לשכנוע - מוריד התנגדויות.

מה לגבי הגישה של west is next - היחידי שבאמת זה מפחיד אותם הם היהודים. הבחור האמריקאי הממוצע שעוסק בפוטבול - לא יכול אפילו לדמיין את זה. מנהיגי העולם כן יודעים שזה יכול לקרות ולכן לצידנו. וגם יהדות העולם ובמיוחד ארצות הברית שלא ידעו שיכול לקרות דבר כזה. לא מאמינה שזה מאוד אפקטיבי.

גם אם נדבר על נושאים אחרים - לעשות את החיבור לחטופים. למשל אם נדבר על חמאס=דעאש - נציין שם שיש בידיהם 200 חטופים.

אומרת שכשיש מסר אחד - זה יותר טוב מהמון תמונות. צריך למצוא תמונות של אנשים וילדים יפים. ואם אנחנו עוסקים בהנדסת תודעה - צריך למצוא אנשים יפים עם סיפורים שממש אפשר להתחבר אליהם. למשל איה תמימי של הפלסטינים. לנו יש את נועה. ויש את התינוק כפיר. מה שהכי פורט על הלב של אנשים זה תינוקות. צריך לפני זה להסביר להורים שזה יכול להציל אותו.